<h1>תשובות בעלי התוספות סימן קכ"ט — תשובת רבינו ידידיה ב"ר ישראל</h1>
<h2>דף פד.</h2>
פסק מור' הר"ר ידידיה ז"ל. מה שכתבת שהנכסים בחזקת האלמנה לא היא. דקיימא לן כר' עקיבא פ' הכותב [כתובות פ"ד ע"א], מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין ינתנו ליורשין, אפילו במלוה דלהוצאה ניתנה וכו'. אפילו הייתה קיימת האלמנה, כל זמן שלא נשבעה על כתובתה נכסים בחזקת יורשין, כ"ש אחרי מותה. דנשים שלנו נושאות ונותנות בתוך הבית. ואמרינן פ' חזקת הבתים [ב"ב נ"ב ע"ב] וכן אשה שהייתה נושאת ונותנת בתוך הבית, והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה, ואמרה שלי הן שנפלו לי מבית אבי אמה, עליה להביא ראייה, אפילו אם הייתה קיימת. כ"ש אחרי מותה, ולא מהימנה בשבועתא לומר שלי הן, דמוקמינן נכסים בחזקת יתמי בין בחייה בין אחרי מותה. וכן פסק ספר אביאסף וז"ל, ולפי דרך האמת נ"ל דהלכה כרבה דאמר [שם] ראייה בעדים שידעו שממון זה הכתו' בשטר מעיסת' קימץ, או שידעו שהיה משל אבי אמה, וכן מר רב ישר' גאון, מה שאמר שמואל [שם ע"א] ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראייה, אין הלכה כמותו. וגם מה שכתבת אם יש לו עדים שאמר בשעה שגבה אני רוצה לגבות חלקי, טענתיה טענה, מדרמי בר חמא אמר פליג [ב"ק קט"ז ע"ב], זהו דווקא בשיירא שעמד עליה גייס, ומסר נפשיה להציל, לכך אמר רמי בר חמא כגון זאת, אבל בחוב שחייבין גויים אין יכול לחלוק, וכל מה שגבה לאמצע, כי חייב משום השבת אבידה להציל לחלק חבירו, אבל למימסר נפשיה לא מיחייב. וכן מוכח מפרש"י על דברי רב אשי [שם] וז"ל, ומיהו היכא דיכולין להציל להדיא אפילו שמעו ושתקו לא קנו, דמסתמא לא אייאשי. ואפילו אם בעלה נתן לה כל נכסיו לא עשאה אלא אפטרופא [ב"ב קל"א ע"ב], ולא כתב לה אלא כדי שיכבדוה. אך אם תנשא לאחר, לא חש לכבדה. ושלום חיים וברכה לכל ישראל, ידידיה העלוב בן ה"ר ישראל זצ"ל.
